החלטה בתיק בר"ע 19091-02-13

סגן הנשיאה, השופט יגאל  פליטמן

1.     לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (השופט צבי פרנקל; ב"ל 34065-03-12), מיום 2.1.13, בו נדחה ערעור המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (ניידות), מיום 26.2.12 (להלן- הוועדה).

2.     הועדה דנה בעניינו של המבקש בשני מועדים. בישיבת הוועדה, מיום 25.12.11, הקשיבה הוועדה לטענות המבקש ובא כוחו. הוועדה עיינה במסמכים רפואיים מטעמו של פרופ' עטר, מתאריכים 9.11.11 ו -  7.11.10, בהם נרשם, בין היתר, כי המבקש מרותק לכסא גלגלים. בפרוטוקול הוועדה נרשם כי המבקש רכש את כסא הגלגלים ביום 7.3.10. הוועדה צפתה בקלטת וידאו בו המבקש נצפה הולך בעזרת הליכון כשהוא משתמש בתותבת. הוועדה ציינה כי יש להשלים בדיקת דופלר ולזמן המבקש לוועדה, לדיון נוסף בפניה. הוועדה קבעה כי " אין קושי בהתאמת תותבת ואף לא סיבה נראית לעין שלא ניתן להתהלך. הועדה צפתה בסרט וידאו מנובמבר 2010 שבו נראה הולך בעזרת הליכון. מבחינה אורטופדית ניתן להכלילו על פי סעיף ב-4 40% זקוק ומשתמש בכסא גלגלים. הוועדה מודעת לכובד משקלו. יחד עם זאת, אין ספק כי לא מרותק לכסא גלגלים. הועדה תשלים מסקנותיה לאחר בדיקת כלי דם ודופלר. הוועדה צפתה בסדרת תמונות סטילס אשר בעזרתם ניסה להדגים הנבדק את כסא הגלגלים, המעלית, את מפתח המעלית וכו'. להדגיש כי הכסא חדש לחלוטין ולא בן שנתיים".

3.     בישיבתה השנייה, מיום 26.2.12, הקשיבה הוועדה לטענות בא כוח המבקש. הוועדה ערכה למבקש בדיקה אורטופדית, נוירולוגית ובדיקת דופלר. הוועדה קבעה כי " מבחינה אורטופדית ב-4 40%. מבחינה וסקולרית קיימת סתימה היקפית ברגל שמאל בלי דופקים נמושים באזור הקרסוליים. מבחינה וסקולרית ח-א-1 חלקי 40%. הערה: קיבל בעבר ב-6 80%. סעיף זה לא מתאים היות שיש יכולת להתאים תותבת". על החלטה זו של הוועדה הגיש המבקש ערעור לבית הדין האזורי.

4.     בפסק דינו ציין בית הדין האזורי כי המוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) הגיש ערר על החלטת הוועדה הרפואית (ניידות) מדרג ראשון. לאחר מכן ביקש בא כוח המבקש מהמוסד, לאור נסיבות המקרה, למשוך את הערר, בו נכתב כי בצילום וידאו נצפה המבקש הולך ללא כסא גלגלים. נציגת המוסד הודיעה למבקש כי הוחלט לבטל את הערר לגבי סעיף הליקוי אך הערר לגבי ההצמתה של הליקוי ממשיך (להלן - כתב הערר המתוקן). מאחר והרגישות בגדם, כפי שתוארה במסמכים הרפואיים - עשויה להשתפר. בכתב הערר שהונח בפני הוועדה נכתב " הערר על ההצמתה: הרגישות בגדם עשויה להשתפר כך שלא ניתן להצמית את הליקוי". בית הדין האזורי פסק כי לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה. בית הדין הבהיר כי לוועדה הסמכות לאשר את החלטת הוועדה הרפואית, לבטלה או לשנותה בין שנתבקשה לעשות כן ובין שלא נתבקשה. נקבע כי הוועדה התייחסה למכתביו של פרופ' עטר ופעלה כדין כאשר ביטלה את החלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון. על פסק דין זה הגיש המבקש הבקשה לרשות ערעור שלפני.

5.     בבקשתו טען המבקש כי כתב הערר המתוקן מטעם המוסד לא היה בפני הוועדה. לפיכך, כך לטענת המבקש, משהוועדה דנה על בסיס כתב ערר בטל, הרי שהוועדה עשתה כן ללא סמכות וכי נפל פגם משפטי בהתנהלותה. המבקש טען כי הוא מרותק לכסא גלגלים וכי הוא זקוק לגמלת הניידות לשם קיום אורח חיים תקין ככל הניתן. לשם הוכחת טענותיו הרפואיות צירף המבקש תיעוד רפואי עדכני, מיום 29.1.13 ומיום 20.1.13.  

6.     לאחר שעיינתי בפסק בית הדין האזורי ונתתי דעתי לטענות המבקש ולכלל החומר המונח בפני, אני מחליט כי יש לדחות הבקשה. משלא נפלה טעות בפסק דינו של בית הדין האזורי. כלל פסוק הוא מימים ימימה כי וועדה רשאית לבחון מומים וחוליים, שלא נכללו במסגרת הערר שהוגש, על מנת שתתקבל תמונה מלאה אודות מצב הנפגע לאשורו, ואף להפחית את דרגת הנכות שנקבעה לנפגע, אם הממצאים מצדיקים זאת (וראו לעניין זה בג"ץ 1082/02, 8125/02 המוסד לביטוח לאומי - בית הדין הארצי לעבודה ואח', ניתן ביום 21.5.03). ההליך בפני הועדה לעררים, מחייב קביעת ממצאים עדכניים על פי מצבו של המבוטח, כפי שהוא מתברר בפניה בעת הבדיקה המחודשת, בוועדה מדרג שני. משאלו הם פני הדברים, יש לדחות טענת המבקש לפיה הוועדה לא הייתה מוסמכת לדון משהיא דנה על בסיס כתב ערר בטל. משהוחלט על פתיחת הליך הערר, ההליך בוועדה, על פי הסמכויות הרחבות שהוקנו לה, מאפשר ולמעשה מחייב כניסה מחדש לעובי הקורה וגיבוש מסקנות עדכניות, על-פי מכלול הנתונים המובאים בפני הוועדה ועל-פי הבדיקות שהיא מקיימת. אשר למסמכים הרפואיים שצורפו על ידי המבקש לתמיכה בטענותיו, לא מצאתי לנכון להידרש אליהם. משמדובר במסמכים שנערכו כמעט כשנה לאחר מועד כינוס הוועדה, ומשקביעות הוועדה מצויות בסמכותה המקצועית ולא נפל בהן פגם משפטי המצדיק התערבותנו. אשר על כן, נוכח כלל האמור, לא מצאתי צידוק לקבלת הבקשה לרשות ערעור.  שימת לב המבקש מופנית לזכותו לבקש דיון מחדש בעניינו על פי האמור בהסכם הניידות

7.     סוף דבר - הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.

ניתנה היום,  י"א אדר תשע"ג (21 פברואר 2013) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: